הרשקוביץ ואח' נ' אריה מיכלסון - חברה לבניה ויזמות בע"מ ואח'

החלטה

תביעה על סך של 104,256 ₪ בגין ליקויי בנייה ובגין איחור במסירת הדירה.

נוכח הפער בין חוות הדעת ההנדסיות שצורפו לכתבי הטענות, ניתנה לצדדים הזדמנות לטעון ביחס לכוונתי למנות מומחה מטעם בית המשפט.

ביום 16.09.13 הודיעו הצדדים על הסכמה משותפת לפיה ימונה המהנדס רונן שטרנברג כמומחה מוסכם, ובהתאם להסכמת הצדדים הוריתי ביום 17.09.13 על מינוי של מר רונן שטרנברג כמומחה מטעם בית המשפט.

חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הוגשה לתיק בית המשפט ביום 4.11.13.

ביום 14.11.13 נעתרתי לבקשת התובעים להפנות שאלות הבהרה למומחה וכן להארכת המועד להגשת כתב תביעה מתוקן בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי עד לאחר מתן תשובות לשאלות ההבהרה.

תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ע"י ב"כ התובעים הוגשו לתיק ביום 2.12.13.

ביום 23.12.13 הגישו התובעים בקשה נוספת להארכת המועד להגשת כתב תביעה מתוקן ובהחלטתי מיום 24.12.13, נעתרתי לבקשה והוריתי על הגשת כתב תביעה מתוקן בתוך 15 ימים.

ביום 30.12.13 הגישו הנתבעים הודעה בדבר התנגדות מצדם לתיקון כתב התביעה. בהחלטתי מיום 30.12.13 הוריתי לשלוח את הבקשה לתגובת התובעים וקבעתי כי על אף החלטתי מיום 24.12.13, לא יוגש בשלב זה כתב תביעה מתוקן עד להכרעה בבקשה.

תגובת התובעים הוגשה ביום 21.01.14.

לטענת הנתבעים, התובעים מבקשים לתקן תביעתם מבלי להגיש בקשה מתאימה, בהסתמך על תקנה 136 המאפשרת תיקון כתב טענות, ללא נטילת רשות, כשהתיקון נובע מהאמור בחוות הדעת. זאת לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט דחה את הטענה העולה מחוות הדעת מטעמם, לפיה יש צורך להחליף ריצוף בבית כולו, וקבע קונקרטית כי יש להחליף רק 4 אריחים מסוימים בחדר מסוים.

מוסיפים וטוענים הנתבעים, כי התובעים מנסים לעשות מקצה שיפורים בתביעתם עם טענות חדשות שלא נטענו בשתי חוות הדעת שצורפו לתביעה, והלכה למעשה הם מתיימרים להגיש תביעה חדשה לאחר סיום עבודת המומחה מטעם בית המשפט וללא קשר לממצאים ולקביעות שלו. על כן, לטענת הנתבעים, יש לדחות את ניסיון התובעים להסתמך על תקנה 136 מאחר והטענות החדשות אינן נובעות מחוות הדעת של המומחה.

עוד טוענים הנתבעים כי התובעים עשו דין לעצמם, תוך ביצוע פעולות ניסור ופתיחת ריצוף מבלי שהנתבעים קיבלו את הזכות להיות צד לבדיקה של מכון התקנים, שעה שהמומחה מטעם בית המשפט סיים את מלאכתו, ולאחר שבתיק החלו הליכים משמעותיים עם הגשת חוות הדעת וחלק ניכר מהמחלוקת בנוגע לליקויי הבנייה כבר התברר.

לטענת התובעים, במסגרת חוות הדעת מטעמם, קבע המומחה כי קיים צורך בהחלפת הריצוף בדירה על רקע ממצאיו לפיהן הריצוף לא נעשה בצורה אופקית אך טענה זו נדחתה ע"י המומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי לא נמצאו הממצאים המחייבים את פירוק הריצוף. יחד עם זאת, עוד במסגרת הביקור של המומחה בדירה, הוא מצא כי בחדר הילדים קיימת תופעה של תזוזת אריחי הריצוף ובגינה קיים צורך בהחלפת האריחים. ליקוי זה לא נמצא ע"י המומחים האחרים מטעם הצדדים ועל כן אין מדובר במקצה שיפורים כי אם בליקוי שאובחן, לראשונה, ע"י המומחה מטעם בית המשפט, כאשר משמעויותיו נבדקו ע"י מכון התקנים לאור מומחיותם הייחודית בביצוע בדיקות מעבדת בניין.

מוסיפים וטענים התובעים, כי המומחה מטעם בית המשפט נשאל עם גילוי הליקוי, האם תופעה התזוזה מתקיימת בשאר חלקי הבית, ועל כך השיב כי בדיקת היקפו של ליקוי כאמור מתבצעת בדרך של בדיקת שליפה ע"י מעבדה מורשית בלבד, שאיננה נמצאת בתחום סמכותו. לפיכך, טוענים התובעים כי ממצאיו של המומחה בתוספת האמירות שלו במהלך הביקור היוו ראיה לעצם קיומו של הליקוי, אך לא היוו ראייה לאופי הליקוי ויכולת התפשטותו בשאר חלקי הבית ועלות תיקונו.

עוד טוענים התובעים כי בדיקת השליפה כפי שבוצעה ע"י מכון התקנים, איננה בתחום מומחיותו של המומחה, ועל כן, אף אם התובעים מנועים מלהביא חוות דעת נוספת אשר בתחום מומחיותו של המומחה מטעם בית המשפט, אין הם מנועים מלהביא מומחים נוספים להוכחת טענות שבמומחיות בתחומים אחרים. אף אם ביצוע והגשת תוצאות בדיקת מכון התקנים אינה נופלת בגדרה של תקנה 136, בסמכותו של בית המשפט לשקול את השיקולים הראויים תוך איזון האינטרסים של חקר האמת ויעילות הדיון אל מול הפרוצדורה בהסתמך על פסק דינו של השופט עמית בבר"ע 731/06.

לחילופין, טוענים התובעים יש לאפשר להם לתקן תביעתם בהתאם לתקנה 92 לתקסד"א. לעניין טענת הנתבעים לפיה הבדיקה בוצעה בהיעדרם, טוענים התובעים כי חריצת הריצוף ע"י מכון התקנים נעשה על פני שלושה אריחים בלבד, כך שהבדיקה שבוצעה איננה מונעת ביצוע בדיקה נוספת בשאר האריחים בדירה. כמו כן, נציג מכון התקנים הבהיר כי אין המדובר בחוות דעת, כי אם בביצוע בדיקה בלבד מאחר ומכון התקנים אינו נוהג לייצג צד אחד, ולכן תנאי להכנת חוות דעת הינו נוכחות שני הצדדים.

דיון

תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה כדלקמן:

"בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום.